"הניצחון שלנו יהיה לחזור לעוטף ושיהיה שם 100% גן עדן".
שבתאי גבאי נולד וגדל ביפו למשפחה מרובת ילדים. היתה לו ילדות פשוטה עם זיכרונות נעימים. בצבא הגיע עם גרעין נחל לקיבוץ רעים, התאהב במקום ובאנשים. לאחר היכרותו עם מילכה שהיתה בת קיבוץ חולדה, הם תקעו יתד ברעים ושם גם נולדו שלושת ילדיהם יובל, אלון ויעל. במשך עשור עבד כרפתן, אחר כך יצא ללימודי הנדסאי בניין וכבר כמעט 30 שנה שהוא סגן המהנדס במועצה האזורית אשכול ואחראי על נושא הצמיחה הדמוגרפית בישובים ובקיבוצים, תחום שהיה עד השבעה באוקטובר בתנופה רבה!
בשבת הארורה שהה עם מילכה 12 שעות בממ"ד ומרגע שראה בטלוויזיה את הטנדר בשדרות, הוא הבין שככל הנראה הולכים לפלוש לישובי הסביבה ואף כתב בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שהוא חושש שיהיה טבח במסיבת ה"נובה". יובל גויס בצו 8 לאזור יהודה ושומרון, אלון שהיה בסיני חזר במהרה וגם הוא גויס, ויעל שרק לילה קודם רקדה במסיבת ה"נובה", חזרה לת"א לעבודתה.
בבוקר ה 8.10 הגיעו אל ביתם שני קציני צה"ל עם הבשורה המרה, לקח זמן לשבתאי להבין שהנורא מכל קרה ויובל נהרג: "באותו רגע נהרסו החיים, תפסתי את הראש, התחלתי לבכות ואמרתי להם קחו אותי ותחזירו את יובל".
בשיחה רגישה עם כל כך הרבה כנות, מספר שבתאי על המשפחה שהקימו ברעים והחינוך לערכים, על יובל בנו האהוב והאהבה הגדולה שהיתה לו לבעלי חיים ולהפועל ת"א, על הנסיעות המשותפות למשחקים של הפועל והחיוך הגדול שלו: "אני מבקר את יובל פעם בשבוע ברעים, יושב ליד הקבר שלו ואני יודע שמה שאני עושה זה נותן לי את הכוחות להמשיך לחיות עבור המשפחה שנותרה לי ועבור הזיכרון של יובל". 
לקראת סיום השיחה שלנו שאלתי את שבתאי אם הוא לא מצטער שליובל לא היו ילדים ושאין לו נכד/ה ממנו? שבתאי כאילו הוציא את הלב והניח אותו על השולחן… זו היתה תשובה כל כך אותנטית, מרגשת ומצמררת ואפשר היה לחוש את ההתרגשות באולפן ואת הדמעות בעיניים.